- מה קורה כשעוברים אותם?

- אני כועס.

- למה?

- כי יש קווים אדומים שלא ... כבר הסברתי. טוב, לא משנה, בוא נראה סרט.

- רגע. אני רוצה להבין מה בדיוק הרגשת. וגם לעזור לך להבין. תנסה להיזכר מה היה הרגש שהתלווה לכעס? הרי כעס בדרך כלל לא עומד לבדו. הוא תגובה השרדותית שמגנה עלינו מפני פגיעה. אם חודרים לתחום האישי שלנו, אנחנו מרגישים צורך להתגונן. נפגעת?

- לא נפגעתי. אני יודע שהיא לא באמת חושבת שאני אידיוט.  

- אז מה כן?

- אולי הרגשתי בושה. התביישתי שהיא מתנהגת ככה. התביישתי שהשכנים יכולים לשמוע לחשוב שאנחנו זוג אהבלים שמדברים בשפה נמוכה. אני לא רוצה שיחשבו עלינו דברים כאלה.

- אתה חושב שאתם זוג אהבלים שמדברים בשפה נמוכה? 

- לא. זה קרה רק פעם אחת. אני בטוח שהתפלק לה.

- היא יודעת שכעסת? 

- כן, אנחנו לא מדברים מאז.

- היא יודעת למה כעסת?

- חחח. אתה צוחק?ֿ עד רגע הזה אני לא ידעתי למה כעסתי. לא ידעתי שזו בושה.

- איך נראה לך שהיא פירשה את הכעס שלך? וזה שאתה לא מדבר איתה כבר יממה.

- לא יודע. אולי היא חושבת שאני מאוכזב ממנה. אולי שנפגעתי מאוד.

- אתה רוצה שהיא תדע מה בדיוק הרגשת?

- כן. אגיד לה. שתדע. הייתי רוצה לדעת למה היא כועסת, למה היא התכוונה כשקראה לי אידיוט. אני מבין שאני תלוי באוויר ומפרש מה אומר הכעס שלה: אולי היא מאוכזבת ממני? אולי היא נעלבה? יש כל כך הרבה רגשות. לך תדע....

- רעיון טוב.

- אחלה, תודה אחי, עזרת לי להבין את עצמי קצת יותר טוב.

 

אנחנו בדרך כלל לא מדברים ככה עם החברים שלנו. בדרך כלל תיאור הרגש נעצר אחרי המשפט "אני כועס" ואז מתחילות השאלות שמונעות לעיתים על ידי סקרנות: מה בדיוק קרה? מה היא אמרה? איך ענית? כהנה וכהנה. אה, ואחר כך, כמובן, מגיעות העצות: מה אני הייתי עושה, מה עשיתי במצב כזה, מה אתה צריך לעשות וכו'.

 

למה? למה לתת עצות לפני שהבנו איך האדם מרגיש מה בדיוק עובר עליו? בדרך כלל, בשלב זה, הוא בעצמו עוד לא ניתח מה בדיוק עובר עליו.

 

אנחנו כמעט ולא מדברים על רגשות עם החברים שלנו. אפילו לא עם החברים הדמיוניים :). יש אנשים שלא יכירו בכך שלפעמים הם חשים רגשי קנאה או עלבון הנתפסים "נחותים" בסולם הדרגות של הרגשות. על רגשות לא מדברים. פשוט יש אותם. נדמה כי לדבר על רגשות נחשב כמעט לטאבו. אני מרגיש את מה שאני מרגיש. זהו זה.

 

לכל רגש יש סיבה. בואו נשאל את עצמנו למה אנחנו מרגישים דברים מסוימים כפי שאנו מרגישים אותם. אם נחזור לדיאלוג בין שני החברים, כל אחד עשוי להגיב לקללה באופן שונה מבחינה רגשית: יש שיעלבו, יש שיפגעו, יש שיתביישו, יש שירגישו את כל הרגשות יחדיו, או שלא ירגישו אף אחד מהאמור, אלא משהו אחר. מה אנחנו בכל הסיפור הזה? 

 

רגשות הם חברים טובים שלנו. הם מלווים אותנו וילוו אותנו לאורך כל חיינו. מותר לנו להרגיש הכל, בין היתר: לקנא, להיעלב ולהתבייש. מה שהכי חשוב זה שנהיה מחוברים לרגשות שלנו ונבין אותם. בקיצר, שנהיה אינטליגנטיים ורגישים.

 

מיקה.