בדיאלוג הקצר הזה שהתנהל בינם לבין בנם, אסף, היה להם תפקיד אחד. הם היו אמא ואבא. אמא ואבא של אסף.

 

אסתר וגדעון ממש לא היו הורים גרועים. הם קראו ספרים על חינוך ילדים ונהגו להתעדכן במחקרים שפורסמו בתקופה שבה גידלו את אסף. הם תמיד היו קשובים אליו, לצרכים שלו, למשאלות שלו, לפחדים שלו, לאכזבות שלו ולתקוות שלו. הם עדיין מאוד קשובים. כשאסף אומר "אני הורה טוב יותר מאשר אתם הייתם עבורי" הם שמו את עצמם רגע בצד וניסו להבין מה הוא בעצם אמר להם. הם הקשיבו לא רק למילים שלו אלא גם לקונטקסט וסאבטקסט (context and subtext) בהם הדברים הנאמרים.

 

מה הקונטקסט והסאבטקסט כאן? היום אסף הוא אב צעיר לפעוט בן 3 והוא מאוד גאה בתפקידו החדש. זהו תפקיד מאוד לא פשוט עבורו והוא מבקש שיכירו במאמציו ובהצלחותיו בקשר לתפקיד האבאי. אסף מאוד קשוב ורגיש לבנו, הוא לא מפספס אף אירוע בגן של בנו, קורא ספרי פסיכולוגיה לילדים ועוקב אחר תפריט האוכל בגן. בנוסף, אסף מצליח לתמרן בין עבודה תובענית כעורך דין למטלות הבית.

 

אסתר וגדעון מכירים את בנם אסף ויודעים שהוא רגיש ואכפתי. הם מבינים מה הוא מרגיש בתקופה זו של החיים: יש פעוט בבית, סדר עדיפויות השתנה, בונים חיים מחדש. הוריו של אסף מעניקים לו הרגשה שהוא מובן. הם מחזקים אותו כי זה מה שהוא צריך ברגע זה. הם לא מכניסים את עצמם לתמונה ולא נלחמים על "כבודם". הם מבינים שבנם מבקש מהם אמפתיה, אפילו אם הבקשה שלו נעשתה באופן עקיף. בדרך כלל, תביעה לאמפתיה תיעשה באופן לא ישיר. נדיר לשמוע מישהו אומר ליקיריו: "אני זקוק לאמפתיה עכשיו".

 

ומה עם הצרכים של אסתר וגדעון? הם אומרים שהם רוצים להאמין שכשילדו של אסף יגדל ויגיד להוריו משהו בסגנון "אני הורה יותר טוב ממך", אסף יחשוב רגע, יבין מה עומד מאחורי אימרה זו ויגלה אמפתיה.

מה לזה ולזוגיות?

 

הכל. חשוב לזכור שמאחורי כל אימרה מילולית יש קונטקסט סאבטקסט. ישנם צרכים, פחדים, תקוות והרבה הפתעות. תראו את בן הזוג. שימו את עצמכם רגע בצד. תסתכלו לעומק ואל תוותרו לשטחיות ולמשחקי אגו מיותרים.

 

מיקה.