top of page

משברים אישיים וזוגיות

משברים בזוגיות

איזה כיף להיות עם מישהו שאוהב אותך, מפנק, מכבד, משקיע בך ובילדים שלכם. איזה כיף לדעת שאתם חולקים אחד עם השני את כל האושר והעושר שלכם. נכון, מאוד כיף. יחד עם זאת, אל תשכחו שאתם חולקים אחד עם השני גם את הדברים הפחות אטרקטיביים כמו משברים אישיים של בן הזוג.

 

משברים אישיים יכולים להיות שונים: אובדן אדם יקר, דכדוך, דכאון, דכאון אחרי לידה, קשיי קריירה, אובדן מקום עבודה, מחלה, יציאה לגמלאות וכדומה. בן הזוג מהווה חלק מהמערכת שנקראת משפחה, והוא לא יכול שלא להביא את המשבר אישי לתוך המערכת הזאת. ניקח לדוגמא דיכדוך או דיכאון. לבן הזוג המדוכדך אין את הפריווילגיה להתבודד מהמשפחה לתקופה מוגדרת מראש על מנת לפתור בעצמו את המשבר שלו. בנוסף, הוא לאו דווקא רוצה להתבודד. נהפוך הוא, הוא ירצה לשאוף אנרגיות דווקא מהמשפחה שתחזק אותו ותהיה לצידו בתקופת המשבר.

 

 

 

גם אם בן הזוג המדוכדך היה יכול והיה רוצה להתבודד מהמשפחה שלו על מנת "להתבשל" עם הקושי שלו ולפתור אותו לבד, הוא לא יכול לדעת כמה זמן זה ייקח. זה יכול להיות עניין של שבוע, חודש או שנה.

 

לזוגיות יש קצב משלה. אם אחד המנועים יוצא מהתפקוד, הקצב משתבש. משתבשים יחסי כוחות בן בני בזוג, האווירה בבית כבר לא נעימה כפי שהיתה, מתח מורגש באוויר. היא מוטרדת בקשר לקשיים של הילדים בבית הספר. היא מרגישה מדוכדכת וחסרת אונים. היא מדברת על זה עם בעלה שאומר לה שהיא דואגת יותר מדי ושהיא פשוט צריכה להפסיק להילחץ כל כך. בא לה לבכות בגלל המשפט הזה. כל מה שביקשה זו הבנה ואהדה מצידו.

 

הוא מדוכדך אחרי הלידה של בנם הבכור: החיים שלהם השתנו מן הקצה אל הקצה, אין יותר מקום לספונטאניות, כל היום שלהם כפוף לסדר יומו של התינוק, אין אינטימיות עם אשתו והוא מרגיש שהפך לגלגל השלישי והמיותר. אשתו רוצה לעזור וממליצה לו ללכת לפסיכולוג בטענה שהוא, כנראה, בדיכאון אחרי הלידה. היא מרגיעה אותו שהיא קראה על התופעה של דיכאון אחרי לידה וזה קורה לגברים לא מעט. היא רוצה שהפסיכולוג יעמיד את בעלה על הרגליים בחזרה כי קשה לה לטפל ב"שני תינוקות" במקביל. הוא חושב לעצמו: "מה היא שולחת אותי לפסיכולוג? אני לבד במערכה הזו, היא לא מבינה אותי, מה כבר ביקשתי? שתבין מה עובר עלי". יש תחושת בדידות.

 

בשתי הדוגמאות האלה בן הזוג בעצם אומר לאחר: אני צריך אותך חזק, אסור להישבר, תקום על הרגליים שתהיה לצידי במירוץ של החיים. זה לא בית הבראה. נכון, זה לא קל כש"טייס המשנה" שלך לא מתפקד כרגיל. בהחלט אפשר להבין את הדחף הכל כך נפוץ לעזור ולהעמיד על הרגליים. יחד עם זאת, זה יכול להזיק ולהאט את תהליך ההעצמה של טייס המשנה.

אין כמעט דבר קשה יותר מלשמוע מבן הזוג מה אתה צריך לעשות: "תפסיקי לדאוג, לך לטיפול" וכדומה. זה מתסכל ומחליש אותך עוד יותר. אתה מרגיש חסר אונים.

 

ומה עם בן הזוג השני שלא חווה משבר אישי? גם לו קשה בתקופה זו. החיים רצים, הוא ממשיך לחוות דברים, אך הוא איבד שותף שחלק איתו ותמך בו. כעת השותף מדוכדך, הוא לא מתעניין בהרגשתו, הוא לא שואל איך עברה עליו הפגישבה החשובה, או האם קשה לו לשאת לבד בכל מטלות הבית. אין תמיכה לתומך. הוא חש בודד.

 

כתוצאה, שני בני הזוג מרוחקים אחד מהשני ומרגישים בודדים. מה עושים? חשוב מאוד שבמצבי משבר אישיים לבני הזוג תהיה מסגרת תומכת. זה חשוב לא פחות מהטיפול האישי שיעבור בן הזוג שנקלע למשבר. בתהליך היעוץ, הקושי הופך למשותף. בני הזוג מנתחים את המצב ביחד ואני נמצאת איתם בשביל לשמור עליהם ולהנחות אותם. אני עוזרת לקדם את השיח סביב הבעיה בצורה בונה ששומרת על בני הזוג. אני עוזרת לאזן את השיח - מתמקדים בכל אחד מבני הזוג. צרכים וכאבים של כל אחד נשמעים, מובנים וזוכים לאמפתיה. מדברים על הדברים הלא מדוברים. כשבני הזוג מתחילים לתקשר בינהם בקשר למשבר וכל מה הביא עמו לזוגיות, זה נותן להם תחושה של שותפות וכוח. תחושת הבדידות נעלמת. הוא כבר לא מרגיש לבד במערכה הזאת והיא מרגישה שיש לה שותף.

 

אנא גדלו מתוך המשבר.

 

מיקה.

bottom of page