בכל רגע נתון המוח בוחר מה להשמיט ומה לא להשמיט. למשל, אני זוכרת שסבתא שלי כל הזמן הייתה מזכירה לי ליישר את הגב ולא לקמר אותו. המשימה לא הייתה קלה לביצוע מכיוון שזה הצריך מודעות תמידית לגב. לא הייתה לי מודעות כזו משום שהיו דברים יותר חשובים להתמקד בהם. המוח שלי שאל את עצמו בכל רגע: האם המודעות לגב הוא מידע נחוץ לי? ברוב המקרים לא היה זה מידע נחוץ, לכן המוח השמיט אותו. תוצאה - הגב שלי לא תמיד היה ישר. 

 

המוח שלנו משמיט כל הזמן. כל הזמן. מוח מתפקד הוא מוח משמיט. תקשורת בין בני זוג אינה יוצאת מן הכלל הזה. כמה פעמים קרה לך שאמרת משהו וזה בכלל לא נקלט אצל האחר? מעצבן, נכון? קורה שאני שומעת קריאות ותלונות שונות מבני הזוג, באודם כועסים ומיואשים: "יש לו שמיעה סלקטיבית!" או "היא שומעת רק את מה שהיא רוצה לשמוע!". 

 

גם אותי מרגיז כשדבריי לא נקלטים. במיוחד לא על ידי בן הזוג. ובכלל, אם כבר פותחים את זה, יש לי חלום: בכל פעם שיהיה לי מה להגיד, דבר קטן כגדול, בן זוגי יפסיק לעשות את מה שהוא עושה באותו הרגע, יתיישב לידי, יקח את ידי בידו, יסתכל לי עמוק בתוך העיניים, מבטו ישדר שהוא מבין ומכיל אותי, הוא מקשיב לי ושומע אותי. בלי לקתוע את דבריי באמצע, בלי להעביר ביקורת, בלי להציע הצעות. אחרי שאני מסיימת לדבר, הוא רושם לעצמו את הדברים בפנקס על מנת לא לשכוח את כל הפרטים. סצנריו זה מעלה חיוך אצלי. גם אצלכם? איך אפשר לצפות שכל זה יתרחש? אני בעצמי לא תמיד זוכרת איך ניסחתי משפט מסויים כשביקשתי משהו מבן זוגי. אז למה אני מצפה ממנו לזכור כל מילה? הרי גם אני לא תמיד עוזבת את הכל ומקדישה את כל כולי להקשבה בלתי מסוייגת לבן זוגי. גם אני משמיטה. לא מעט. הרי אנחנו לא שני מחשבים שמתקשרים ביננו בשפת c. אנחנו לא חיים ב"מעבדת ההקשבה והקליטה". 

 

אתם יכולים להמשיך להתרגז מההשמטות בטענה שהדברים שנאמרו לא חשובים לבן הזוג. אתם יכולים לבחור בדרך אחרת ולשאול את עצמכם למה הדברים לא חשובים לו. תשאלו אותו. מתוך סקרנות, בלי לשפוט ולהאשים. לכולנו יש העדפות, רצונות וצרכים מתחת לפני השטח. לדוגמא: ביקשתם מבן זוגכם להוריד שקית זבל בבוקר כשהוא יוצא לעבודה והוא לא הוריד. תשאלו אותו, בלי להאשים, למה הוא לא הוריד את הזבל. ייתכן שהוא לא יידע לענות מיד. יחד עם זאת, אם כבר שאלתם, הוא יחשוב על זה. ייתכן שתשובתו תהיה: "וואלה, חשבתי על זה ובאמת יש סיבה לזה שלא הורדתי את הזבל. אני מרגיש שידיי מסריחות אחרי שאני מוריד את הזבל ולא היה באפשרותי לרחוץ אותן לפני שנכנסתי לפגישה עם לקוח". אולי גם יוסיף: "לצערי, בימים שבהם יש לי פגישות בוקר עם לקוחות, אני לא יכול לקחת על עצמי את המטלה הזו. אקח על עצמי מטלה אחרת".

 

ובכן, כשמבינים את תהליך ההשמטה, אפשר לוותר על הכעס ולא לקחת את ההשמטה באופן אישי. יש סיכוי סביר שלפחות בחלק מהמקרים, המוח של בן הזוג ישמיט את המידע שנאמר לו. סביר להניח שזה יקרה לו גם עם הוריו, מנהלים, לקוחות וכל אדם שעמו יש לו אינטראקציה. אם נזכור את זה, נהיה יותר סבלניים לבני זוגנו.

 

טיפ: אם אתם לא רוצים שהמסר יתפספס, תחזרו עליו שוב או שתבקשו מבן זוגכם לחזור עליו בשביל לוודא הבנה. תעשו זאת בהומור.

 

ההומור לא יזיק.

 

מיקה.