כך נוצר המצב שבו בת הזוג לא רוצה לקיים יחסי מין כי היא כועסת על בן זוגה. ומה איתו? הוא כועס עליה משום שאין בינהם יחסי מין. מכאן קצרה הדרך להענשה אינטימית: היא תבטא את כעסה בהימנעות ממין. הוא יביע את כעסו על ידי הימנעות מקרבה רגשית איתה. כל זה קורה שלא במודע. אף אחד לא מעניש בכוונה.

 

למרות שלא תמיד מדובר בהענשה מכוונת, זה עדיין כואב ומתסכל. הגבר לאו דווקא מודע לגודל הפגיעה בבת זוגו כאשר הוא נמנע מקרבה רגשית עמה. האישה לא מודעת למימדי הפגיעה אותה חש בן זוגה כאשר שוב קיבל "לא" בתגובה לחיזוריו אחר האינטימיות הפיזית איתה. כמה מאיימת עליו הדחייה המינית? איזה לחץ מופעל עליו? האם רגשות שלא קיבלו ביטוי מילולי אינם קיימים? 

 

מצב לא פשוט, אך לא נרים ידיים.

 

האתגר הוא לצאת מתפקידים נוקשים שבני הזוג נקלעו אליהם, ולראות את המצוקה של השני - הרי הפגיעה שחשים גברים כשהם נדחים מינית, אינה פחותה מן הפגיעה שחשות הנשים שנדחות רגשית, או להיפך. יהיה אפשרי לעבוד על הקונפליקט הפרדוקסאלי הזה רק אחרי שלכל אחד מבני הזוג יש את הדרך משלו להביע את הפגיעה בו וכל אחד יודע להתמודד עם הפגיעה שהוא חווה.

 

אם נתרגל יכולת להביע בגלוי תחושות קשות של פגיעה, אכזבה וכאב, אין סיבה שנימנע מאינטימיות. כתוצאה, בת הזוג שתביע כעס בצורה בונה, לא תיתן ביטוי לרגשות אלה בדרך של הימנעות מיחסי מין. בדומה, בן הזוג שיהיה מסוגל לדבר על פגיעותו בתחום המיני, לא יצטרך לסגת ריגשית מבת זוגו וידבר איתה באופן גלוי על רגשות.

 

ולא עוד להענשה האינטימית. 

 

מיקה.